(ח) {ח} חפר אחד ח׳ ובא חבירו וחפר בו עוד טפח שניהן חייבים בנזקין כן כתב הרא״ש בפרק הפרה וכן כתב ה״ה בפי״ב מהל׳ נזקי ממון בשם המפרשים:
ומה שכתב רבינו כל אחד לפי מה שחפר הוא מסברא:
ומה שכתב וכן אם חפר י׳ ובא אחר והשלימו לכ׳ ובא אחר והשלימו לל׳ שלשתן חייבים בין למיתה בין לנזקין ברייתא בפרק הפרה שם וכלישנא קמא דרב זביד דאוקמה כרבנן וכן פי׳ הרמב״ם בפי״ב מהל׳ נזקי ממון:
ומה שכתב אבל אם חפר אחד ט׳ ובא אחר והשלימו לי׳ בין שחפר בה טפח או שנתן אבנים על שפתו וכו׳ אחרון חייב לבדו אפילו בנזקין בפרק הפרה (שם) תניא החופר בור ט׳ ובא אחר והשלימו לי׳ האחרון חייב רבי אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזקין וידוע דהלכה כת״ק וכתב ה״ה בפ׳ י״ב מהל׳ נזקי ממון דטעמא דת״ק מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזיקין למדת מיתה ומתוך כך חייב בכל ואינו דומה לחופר בור ח׳ ובא אחר והשלימו לט׳ ששניהם חייבין לפי ששם עדיין במדת נזקין עומד:
ומה שכתב רבינו או שנתן אבנים על שפתו וכו׳ שם אמר רבא הניח אבן על פי הבור והשלימו לי׳ באנו למחלוקת רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידיה קא קטיל ליה אבל למעלה דלאו הבלא דידיה קא קטיל ליה אימא לא קמ״ל:
ומה שכתב ואם סתם אח״כ הטפח או הסיר האבנים שהוסיף מיבעיא אם כבר נסתלק מעשה ראשון ונפטר וכו׳ שם בפרק הפרה בעי רבא טם טפח וסילק אבניו מהו מי אמרינן מאי דעביד שקליה או דילמא נסתלק מעשה ראשון וקמה ליה כוליה ברשותיה תיקו:
ומה שכתב רבינו אם כבר נסתלק מעשה ראשון מבואר דהיינו לומר המעשה הראשון שעשה כבר סילקו ונפטר או לא אמרינן הכי ולא איפשיטא:
ומה שכתב ולדברי האומר דמהניא תפיסה לספיקא דדינא וכו׳ נתבאר בסימן ש״צ:
חפר אחד בור ובא חבירו והרחיבו קאמר עלה בגמרא תרי לישני וכו׳ וכ׳ א״א דקיי״ל כלישנא בתרא שם:
ומה שכתב בשם הרמב״ם הוא בפי״ב מהלכות נזקי ממון ודבריו מבוארים דמיירי כשלא הרחיבו בהיקף וה״ק אם נפל השור מאותו הצד שהרחיבו אפי׳ מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון הבור לא היה נופל שם נפל השור בצד האחר שלא הרחיב אם מת מחמת הבל פטור שהרי מיעט הבלו ואם מחמת חבטה האחרון חייב:
ומה שכתב ותימה הוא היאך פוסק כתרי לישני וכו׳ גם ה״ה תמה עליו ולי נראה שהוא ז״ל סובר דא״א לומר דפליגי לישני אהדדי דא״כ קשיא אלישנא קמא אמאי פטור כי מיית מחמת הבלא אפי׳ נפל מהצד שהרחיב הא אם לא הרחיבו לא היה נופל וכן קשה ללישנא בתרא כי נפיל מאידך גיסא אמאי פטור אי מיית מחמת חבטה הרי כיון שעשה מעשה בבור אין ראוי ליפטר וכבר הרגישו התוס׳ בקושיית לישנא קמא וכדי לתרץ זה מפרש ז״ל דהני לישני כל חד סמך אחבריה ולא פליגי ודברים נכונים הם: